<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' נדרים פ"י</h1>
<h2>דף טו.</h2>
הדיר אשתו במרחשון ואמר לה, שאין את נהנית לי מכאן ועד הפסח אם תלכי לבית אביך מהיום ועד סכות, אסורה ליהנות לו מיד, גזירה שמא תלך. הלכה לפני הפסח ומהנה אותה לפני הפסח לוקה. עבר הפסח, אע"פ שהלך התנאי, נוהג בה איסור עד החג, ואע"פ שתלה הנדר באיסור זמן שעבר. ואם הלכה אחרי כן אין אסורה ליהנות לו. אמר לה, שאין את נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח, אסורה ליהנות מיד. אם הלכה לפני הפסח ואם מהנה אותה לוקה ואסורה בהנאתו עד החג. ומותרת לילך לבית אביה משהגיע הפסח.
<h2>דף ל.</h2>
מיורדי מים מותר ביושבי יבשה. [מיושבי יבשה] אסור ביורדי מים, שיורדי מים בכלל יושבי יבשה. מרואי חמה, אסור בסומין, שלא נתכון רק מי שחמה רואה אותן. משחורי ראש אסור בקרחים ובבעלי שבות ומותר בנשים וקטנים. ואם דרך לקרות שחורי ראש לכל אסור בכלן.
<h2>דף לא.</h2>
נדר משובתי שבת אסור בישראל (ומותר) [ו]בכותים. מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותים, שלא נתכון זה רק [למי] שמצוה עליו לעלות בירושלים. מבני נח מותר בישראל, שלא נקרא בן נח רק שאר אומות. מזרע אברהם מותר בבני ישמעאל ועשו ואסור בישראל בלבד, שנאמר [בראשית כ"א], ביצחק יקרא לך זרע, ויצחק אמר ליעקב [שם כ"ח], ויתן לך את ברכת אברהם. מן הערלים, מותר בערלי ישראל ואסור במולי האומות. מן המולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי האומות, שכוונת זה למצווה על המילה. נדר מישראל אסור בכהנים ולויים. מכהנים ולויים מותר בישראל. מכהנים מותר בלויים. מלויים מותר בכהנים. נדר מבניו מותר בבני בניו. בבני בניו מותר בבניו. ובכל דברים אלה נדר ושבועה אחד.
<h2>דף מז.</h2>
הא דבעי פרק השותפין, קונם פירות אילן על פלוני מהו בחלופיהן פר"י, שהחליפן המודר עצמו, שאם החליפן אדם אחר או המדיר מותרין כחליפי חמץ.
<h2>דף מט.</h2>
הנודר או נשבע מן המבושל, אם דרך אותו מקום באותה לשון באותו זמן שקוראין מבושל אפילו לצלי ולשלוק, אסור בכל, שבנדרים כלל זה אחוז בידך להלך אחר לשון בני אדם באותו מקום ואותו זמן ואותו לשון. אין דרכן לקרות מבושל רק לדבר שנתבשל במים ותבלין, מותר בצלי שלוק. וכן מעושן ומבושל בחמי טבריא הולכין אחר לשון בני העיר.
הנודר מן המבושל מותר בביצה שלא נתבשלה רק [נת]גלגלה. ממעשה קדירה אין אסור כי אם מדברים שמרתיחין אותן בקדירה, כריפות ולביבות. מיורדי קדירה אסור בכל המתבשל בקדירה. מדגים מותר (בביצה) [בציר] ובמורייס של דגים. מחלב מותר בקום, והם מים הנבדלים מחלב. מן הקום מותר בחלב. מן הגבנה אסור למלוחה ותפלה. מחטים אסור לחיים ומבושלים. אמר, חטה חטים שאיני טועם, אסור בין (אבוס) קמח [בין] (ב)פת בין (אבוס) [לכוס]. חטה שאיני טועם מותר לכוס ואסור באפיה. חטים שאיני טועם מותר באפוי ואסור לכוס.
<h2>דף נא:</h2>
נדר או נשבע מן המליח ודרכן לקרות מליח לכל המלוחין, אסור בכלן. (או) [אין] דרכן רק לדג מליח אסור בדג מליח בלבד. מן הכבוש ודרך לכל הכבושים לקרות כבוש, אסור בכלן. אין דרך רק לירק כבוש בלבד, מותר בשאר. משמן, במקום שמן זית ושמן שומשמין ורוב העיר אין קורין שמן סתם כי אם לשל זית ולשמן שומשמין שמן שומשמין, ומיעוט קורין לשמן שומשמין שמן סתם, אסור בשניהם ולא לוקה, [כי] (כמ)ספק נדרים להחמיר.
<h2>דף נב:</h2>
נדר מענבים מותר ביין. מזתים מותר בשמן. מתמרים מותר בדבש. מסתווניות מותר בחומץ סתווניות. מיין מותר ביין תפוחים. משמן מותר בשמן שומשמין. מדבש מותר בדבש תמרים. מחומץ מותר בחומץ סתוונוות. מירק מותר בירקות שדה. שכל אלו שם לווי, ולא נדר משם לווי.
<h2>דף נד:</h2>
כל דבר שהשליח של העיר נמלך, כגון שאמר, קנה לי בשר סתם, ואמר, לא מצאתי רק דגים, אסור בדגים, שאסור אף בדבר שנמלך. בכל מקום הנודר מבשר אסור אף בעופות ובקריביים ומותר בחגבים. ואם נראין דברים שלא נתכון זה (בה) [אלא] לבשר בהמה או אף בעוף, מותר בדגים ואפילו במקום שהשליח נמלך.
<h2>דף נה.</h2>
הנודר מהדגן או מתבואה אין אסור רק בחמשה מינין בלבד. מן הירק מותר בדלועין. מן הכרשין מותר בקפלוטות. מן הכרוב אסור במים שנתבשל בו הכרוב, שמי שלקות כשלקות. מן הרוטב מותר בתבלין שבו. מן התבלין מותר ברוטב. מן הגריסין אסור במוקפה של גריסין. מפירות ארץ מותר בכמהין ופטריות. ואם אמר, כל גדולי קרקע עלי, אסור אף בכמהין ופטריות, שאע"פ שאין יונקין מן הקרקע גדלין הן בקרקע. מפירות השנה אסור בכל הפירות ומותר בגדיים וטלאים וחלב וגוזלות. ואם אמר, גדולי שנה, אסור בכלן. נדר מפירות הקייץ אסור בתאנים בלבד. ובכל דברים אלה [דברה] תורה על פי לשון בני אדם באותו מקום ובאותו זמן.
<h2>דף נה:</h2>
נדר מכסות מותר ביריעה ובשקין ובחמילה. מהבית אסור בעלייה, שעלייה בכלל. נדר מעלייה מותר בבית. מן המטה, אסור בדרגש, שהיא מטה קטנה. מן הדרגש מותר במיטה. שלא יכנס לבית זה אסור מהאגף ולפנים. שלא יכנס לעיר זו מותר ליכנס [לתחומה ואסור ליכנס] בעבורה. אס(ו)ר הנאת בני העיר עליו ובא אדם ושהא שם י"ב חדש אסור ליהנות ממנו, פחות מותר. מיושבי העיר, שהא שלושים יום אסור, פחות מותר.
<h2>דף נז.</h2>
הדיר אשתו במרחשון ואמר לה, שאין את נהנית לי מכאן ועד הפסח אם תלכי לבית אביך מהיום ועד סכות, אסורה ליהנות לו מיד, גזירה שמא תלך. הלכה לפני הפסח ומהנה אותה לפני הפסח לוקה. עבר הפסח, אע"פ שהלך התנאי, נוהג בה איסור עד החג, ואע"פ שתלה הנדר באיסור זמן שעבר. ואם הלכה אחרי כן אין אסורה ליהנות לו. אמר לה, שאין את נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח, אסורה ליהנות מיד. אם הלכה לפני הפסח ואם מהנה אותה לוקה ואסורה בהנאתו עד החג. ומותרת לילך לבית אביה משהגיע הפסח.
<h2>דף ס.</h2>
הנודר או נשבע שלא יאכל יום אחד, משעת נדרו אסור עד מעת לעת. שלא יאכל היום אע"פ שמותר משתחשך, צריך שאלה לחכם, גזירת אטו אמר יום אחד, שאין העם יודעים הפרש שבין זה לזה. נדר שלא יאכל יום (ראשון) זה ספק ואסור מעת לעת, ואם אכל משחשיכה לא לוקה. שלא יאכל שבת [זו הרי זה אסור בשאר ימי השבת וביום השבת, והרי הוא מותר מאחד בשבת, שאני טועם שבת] אחד, אסור שבעת ימים מעת לעת. אמר שבת ולא פירש לא אחת ולא זו, ספק ואסור שבעה ימים מעת לעת, אם אכל אחר שבת לא לוקה. שאיני שותה חדש זו (אסור, שאיני טועם חדש אחד) אסור בשאר החדש אבל ראש חודש יהיה מותר. חדש (זה) [אחד] אסור ל' יום מעת לעת. שלא אוכל בשר שנה זו, אפילו לא נשאר השנה רק יום אחד אין אסור רק אותו יום וביום ראש השנה לנדרים [מותר]. אמר שאיני אוכל שנה אחת אסור שנה תמימה מיום ליום, ואם נתעברה אסור בעיבורה. שאיני אוכל שנה, אסור מיום [ליום] מספק. שאיני שותה יין שבוע זה אסור בשאר שני השבוע ובשנת שמטה, ולא מותר רק מראש השנה של מוצאי שביעית. שאיני שותה יין שבוע אחד, אסור שבע שנים גמורות מיום ליום. אמר יובל זה אסור בשאר שני יובל ובשנת חמשים.
האוסר עצמו בדבר עד פסח, בין אמר עד פסח בין אמר לפני הפסח, אין אסור רק עד שיגיע לפסח בלבד. אמר עד שיהיה הפסח אסור עד שיצא הפסח.
<h2>דף סא:</h2>
אמר עד הקציר או עד הבציר, אין אסור רק עד שיגיע. זה הכלל, כל שזמנו קבוע ונדר עד, אין אסור רק עד שיגיע, ואם נדר עד שיהיה, אסור עד שיצא. כל שאין לו זמן קבוע, כגון שאמר זמן הקציר והבציר, בין נדר עדיו בין שיהיה, אין אסור אלא עד שיגיע.
<h2>דף סב:</h2>
אסר עד הקיץ אסור עד שיתחילו אנשי המקום שנדר בו להכניס כלכל תאנים. עד הקציר, עד שיתחילו לקצור קציר חטים, אבל לא קציר שעורים. פירש, עד שיעבור הקיץ, אסור עד שיכפלו העם רוב מחצלאות שבמוקצה שמייבשין עליהם תאנים וענבים לעשותם גרוגרות וצמוקים לפי מקום הנודר, כגון שאם נדר בבקעה ואסר עצמו עד הקיץ, עלה להר לא יסתכל רק בקיץ מקום נדרו. אמר עד הגשם אסור עד זמן הגשמים בארץ ישראל שהוא ראש חודש כסליו, בא זמן הגשמים, אפילו לא ירדו הגשמים מותר. ואם ירדו מי"ז במרחשון מותר. אמר עד הגשמים אסור עד שירדו אם ירדו מזמן רביעה שנייה, שהיא בארץ ישראל ומקומות הסמוכות לה מכ"ג במרחשון ואילך. אם פירש ואמר עד שיפסקו הגשמים, אסור עד שיעבור הפסח בארץ ישראל ומקומות שהן כמוהם.
<h2>דף סג.</h2>
שאיני שותה יין עד ראש חודש אדר, אם היתה שנה מעוברת ולא ידע שהיתה מעוברת כשנדר, אין אסור רק עד ראש חודש אדר הראשון, ואם נדר עד סוף אדר אסור עד סוף אדר שני. ידע ששנה מעוברת ונדר עד ראש חודש אדר אסור עד (סוף) [ראש] אדר השני.
